ארכיון הבלוג

יום שני, 30 ביוני 2014

על איזון, זרימה ותקיעות בחיים - מהו חוסר איזון ברפואה הסינית, כיצד הוא גורם למחלות וכיצד ניתן לטפל בו

"אני עובד קשה מאוד 10 שעות ביום, לא מספיק לאכול מסודר, חוזר הביתה בערב ואוכל מה שיש במקרר. אני לא עייף במהלך היום וכשמגיע הסופה“ש יש לי כאבי ראש, אני עייף ומרגיש מעין דכדוך“

כאשר עוסקים ברפואה סינית אנו שומעים תמיד שלושה מושגים שחוזרים על עצמם.
שלושה מושגים שבכל תוכנית בוקר, כתבה או שיחה עולים כמעין אבני בסיס, יסודות ועקרונות חשובים המצויים ברפואה הסינית.

אנו שומעים תמיד על השאיפה לאיזון בחיים, חשיבות השמירה על מידתיות בכל דבר, על זרימה בין מצבי חיים שונים בצורה חלקה ותקינה וכמובן על תקיעות במקרה והזרימה לא מתקיימת והאיזון מופר.

”אני מרגיש קצת תקוע, יצאתי מאיזון“, אלו תחושות שכולנו חווים בזמנים כאלו ואחרים בחיינו.
במאמר זה נדון במושגים אלו, נרחיב מעט עליהם ונראה כיצד הם מאפיינים מחלות ומצבים רבים הפוקדים אותנו וגם, כיצד נוכל להימנע מהם.

על דואליות ואיזון בין ניגודים
לפני שנתחיל, חשוב להתוודע למספר תפיסות או עקרונות הקיימים ברפואה הסינית ובדרך תפיסתה את גוף האדם ונפשו.
עפ“י התפיסה הסינית ניתן לחלק כל תופעה בטבע לשניים. שני צדדים של אותה תופעה אשר מנוגדים אחד לשני, יוצרים אחד את השני ומגדירים אחד את השני.

בוודאי שמעתם על מודל ה“יין והיאנג“, הסמל המפורסם המורכב משתי טיפות - שחורה ולבנה אשר מרכיבות ביחד עיגול אחד שלם.

סמל זה מראה כי השלם, העיגול, מורכב מהשחור והלבן, היממה מורכבת משעות יום ושעות לילה, הטבע מורכב מזכר ונקבה, חום וקור, עודף וחוסר וכו‘ וכו‘.

שמירה על שני הצדדים שלמים ותקינים נותנת איזון, עיגול שלם.
אם יפגע הצד השחור ויפחת, הצד הלבן יאבד מידית גם הוא מצורתו, אם תהיה שנה קרה מידי או חמה מידי החיים יצאו מאיזון ויופיעו מצבי חוסר איזון - מחלות.


היין - הצד השחור, מבטא כל דבר בעל מאפיינים פאסיביים יותר, קרירים, עמוקים, תמציתיים, נשיים.
היאנג - הצד הלבן, מבטא כל דבר בעל מאפיינים אקטיביים, חמים, צפים ותזזיתיים, תנועתיים, גבריים.

בגוף האדם נעשה שימוש במודל היין והיאנג ע“מ להסביר תופעות חולי ובריאות.

היין משמש כשם כולל לכל תמציות הגוף - דם, נוזלי גוף למשל.
היאנג משמש כשם כולל לכל דבר בעל אופי תנועתי, פעולות שונות, תפקודים מנטליים שונים.
כך ניתן לראות שהגוף מורכב מאיזון בין שני חלקים - החלק התמציתי, המזין, הכבד, המקרר והעמוק והחלק הקליל, התנועתי, המחמם, האקטיבי.
שניהם ביחד נותנים איזון בתחומי החיים השונים ומנגד, הפרזה באחד מהם תוביל לחוסר איזון ומחלה.

יותר מידי אקטיביות ופעילות מכל סוג (יאנג) שהוא תוביל לכילוי של תמציות (יין) ולהפרת האיזון - לדוגמא, אדם שמתאמן קשה מידי, לא מקפיד על מנוחה ותזונה נכונה (תמציות) עלול לגרום לפגיעה בגופו ומפרקיו שאינם מקבלים הזנה נכונה בשביל להתמודד עם עצימות הפעילות.
מנגד, אכילה וצריכה רבה מידי של תמציות (יין) תוביל להכבדה ופגיעה ביכולת התנועה והפעילות (יאנג) - לדוגמא במצב של השמנה, אכילת יתר שמובילה לפגיעה בתפקוד האיברים השונים וביכולת התנועה.

איזון, זרימה וחוק הכלים השלובים
חוק הכלים השלובים הוא חוק פיזיקלי הקובע כי גובה פני נוזל בכלים שלובים (כלים המאפשרים מעבר נוזל בחופשיות ביניהם) ישאף להיות שווה.

מבט על כלים שלובים, כאלו המחוברים ביניהם בתעלה או צינור, מראה שלמרות מראה שונה או סוג שונה של כל כלי,
כל זמן שקיים מעבר חופשי, זרימה חופשית, בין שני הכלים, קיים איזון בין גובה הנוזל בהם.

דנו קודם ביין וביאנג והבנו שבגוף, כמו בטבע, חייב להישמר עיקרון של איזון. על כל אדם לדעת לאזן בין מצבי החיים השונים בהתאם למצב גופו, שינויי מזג האוויר, תנודות הטבע וכו‘.
לדעת לאזן בין מנוחה לפעילות, בין חופש לעבודה, לעבוד בשעות היום ולישון בשעות הליל, לקרר את עצמו בקיץ ולחמם בחורף וכו‘.

הגמישות הזו, היכולת להחליף בין מצבי החיים השונים בצורה חלקה ותקינה היא בעצם הזרימה.
היכולת שלנו להשתנות בהתאם לשינויי הסביבה, להתאים את עצמנו מחדש, להיות יותר פעילים בזמנים שמצריכים פעילות ורגועים וישנים בזמנים בהם נדרשת מנוחה, נובעת מיכולתנו לזרום בין מצבי חיים מנוגדים.

”אל תכעס!“ אומרים לנו פעמים רבות, ”אל תתעצבני!“. משפט זה נוגד את עיקרון הזרימה שכן אם משהו מעצבן בסביבה, עלי להתייחס אליו, להתעצבן, לתת לרגש לצוף ולא לכלוא אותו בפנים אך לאחר מכן, למצות אותו ולעבור הלאה. לכן בהחלט ”תתעצבני או תכעס!“ כאשר משהו מעיב ומתסכל, תתייחסי אליו כאשר הוא מפריע אך לאחר מכן יש להמשיך, לא לתקוע את הרגש העולה כאשר קיים כעס אך לא להיתקע בו כאשר סיימנו לכעוס.

פעמים רבות אנו נתקלים בקליניקה במטופלים שסובלים מעייפות במהלך היום, כבדות, קושי לתפקד.
מנגד ניתן לראות מטופלים רבים הסובלים מאינסומניה, הם לא מצליחים להירדם בלילה כיוון שמוחם עסוק במחשבות טורדניות, תכנונים, ניתוחי היום שעבר ועוד.

ביום הגוף אמור להיות ב"מצב יום" - פעיל ותנועתי ולא ב"מצב לילה" - כבד ומנומנם.
בלילה, הגוף אמור להיות ב"מצב לילה" - עייף ונרדם בקלות ולא ב"מצב יום" - מציף מחשבות.

מצבים אלו של חוסר איזון מראים על פגיעה בזרימה החופשית של האדם בין מצב היום בו הוא אמור להיות פעיל, אנרגטי ואקטיבי לבין מצב הלילה בו הוא אמור לישון.
דווקא ביום הוא חש מאפיינים ”יינים“ של הלילה בעוד שבלילה, המחשבות, חוסר העייפות והיכולת להירדם מבטאים דווקא מאפיינים ”יאנגים“ של היום.

כבר הזכרנו כי פגיעה באיזון זה תיצור מחלה ואף דנו בדוגמאות מסוימות לכך, אך כיצד קורה הדבר? כיצד נפגע האיזון?

בחנו שוב את סמל היין והיאנג השחור והלבן, הסתכלו על שתי הטיפות. חוסר איזון במודל זה נוצר כאשר צד אחד מתנפח וגדל ודוחק את הצד השני אל הפינה או כאשר צד אחד מתדלדל, נחלש, מתמעט.
כאשר אחד מהצדדים נפגע (גדל או קטן) והצד השני משתנה גם הוא בהתאם (קטן או גדל) מופר האיזון וקשה יותר לעבור בצורה חלקה בין המצבים השונים.


הקושי החדש שנוצר בזרימה החלקה בין 2 הפאזות יוצר תקיעות.
תקיעות או דיכוי היא מושג מרכזי ברפואה הסינית המסורתית.
זהו מושג שמרמז על ההבנה הבסיסית הסינית על פיה הגוף וחלקיו השונים, הנפש והאדם צריכים להיות בתנועה, זרימה ע"מ להתאים את עצמם לשינויים הסביבתיים ולטבע המשתנה וכי הפרעה לזרימה זו עלולה לגרום ולייצר מחלות.

הפרעה לזרימה עלולה להיווצר מעודף באלמנט אחד או חוסר באחר, כפי שציינו קודם, ובמקביל, יכולה להיווצר מחסימה של התנועה החופשית בין שתי הפאזות.
ז"א חוסר האיזון עלול להוביל לתקיעות ותקיעות עלולה להוביל לחוסר איזון.

עד כה דנו בהרחבה על 3 מושגים מרכזיים ברפואה הסינית - איזון, זרימה ותקיעות.
הבנו כי כל זמן שהאדם שומר על מידתיות, לא מגזים לשום כיוון ומשתנה בהתאם לשינויי הסביבה, האיזון נשמר והמחלות נמנעות.

עם זאת, מי מאתנו בעולם של היום באמת מצליח להקפיד על כך? מי באמת מפסיק לעבוד ומתפנה למנוחה מלאה בסיום יום העבודה, מי מקפיד על פעילות גופנית מתונה, על שתייה ואכילה מאוזנת ומי מאתנו לא מתלבש לפעמים שלא בהתאם לעונה.

אז מה קורה כשהאיזון מופר? מה קורה במצב של תקיעות והפרעה לזרימה? מה קורה במחלה?

פתולוגיה של תקיעות בזרימה - כיצד נוצרת מחלה
עפ"י הרפואה הסינית קיימים גורמי מחלה רבים, חיצוניים ופנימיים, אשר פוגעים בגוף.
כל גורם מחלה פוגע בצורות שונות ומעורר מנגנונים שונים אך לכולם מכנה משותף אחד - הם מייצרים פגיעה בזרימה החופשית שבגוף, יוצרים תקיעות ובכך מוציאים את הגוף מאיזון.
כך יכול קור, כגורם מחלה חיצוני, לגרום לכיווץ שרירי בשכבות החיצוניות של הגוף דבר שיפגע בתנועת הדם החופשית ויצור תקיעות.
תקיעות זו גורמת ליציאה מאיזון - קיים חוסר הזנה מספק לשרירי הגוף השטחיים, דבר שמכביד ומקשה על פעילותם והופך אותם לקשיחים וחסרי גמישות.
בכך חוסר ההזנה התמציתית אל השרירים, היינית, יצר מצב של עודף פעילות שרירית יאנגית - חוסר איזון בין יין ויאנג.

כעת ניקח מצב מורכב יותר, מצב בו אורח החיים שלנו גורם לפגיעה ומחלה.
מטופל בן 54 שהגיע לקליניקה התלונן על בעיות שינה קשות בשנתיים האחרונות.  
הוא אינו מצליח להירדם ללא צפייה בטלוויזיה כיוון שהוא מוצף במחשבות שעולות כאשר מנסה להירדם.
הוא ישן שינה קלה מאוד, מתעורר מכל דבר קטן ולבסוף מתעורר לאחר מספר שעות מועט בלבד - 4 - 5 שעות שינה בלילה.

בתשאול עלה כי בשלוש השנים האחרונות חלה אביו במחלה קשה ועליו ליסוע מספר פעמים בשבוע ע"מ לטפל בו, דבר הגוזל זמן רב ומשאבים רבים ממנו.
עוד עולה כי בשנה האחרונה חלה ירידה בראייה, קיימת נשירת שיער מוגברת, קיים מתח רב והשרירים מכווצים ובאופן כללי המטופל מרגיש ”כבוי“.
דבר  מעניין שצוין הוא שדווקא בזמנים בהם יש לו קצת חופש, בסופי שבוע או בחופשות משפחתיות, דווקא אז הוא נוטה לסבול מדיכאון, מכאבי גוף שונים וממחלות.

אם ננתח את המצב נראה כי אצל המטופל, עקב מצב חיצוני, קיימת פעילות יתר נפשית וגופנית.
השעות הארוכות בהן הוא פעיל, הדאגה המנטלית, כל אלו יוצרות מצב של עודף בחלק ה“יאנגי“ אשר כאמור קשור לאקטיביות, פעלתנות, חום, שעות היום וכו‘.
עלייה בכמות הפעילות היא בהחלט משהו אפשרי בגוף אך הוא מצריך במקביל גם עלייה בחלק התמציתי והמחזק ע“מ לשמור על איזון.
כולנו יודעים כי אם אדם רוצה להתחיל לעסוק בפעילות גופנית אינטנסיבית, עליו לאזן זאת עם מנוחה ואכילה נכונה, אחרת יביא לחוסר איזון ולפגיעה.

בדוגמא שניתנה כאן, עודף הפעילות אצל המטופל גרמה לו דווקא למצב הפוך, בגלל הלחץ והמתח הוא הפסיק לאכול בצורה מסודרת, נח פחות והפסיק לבצע פעילות גופנית.
חייו הפכו להיות מכאניים יותר, ממוקדי מטרה כאשר כל דבר שנותן לו פנאי, מחדש אותו ומקל עליו נדחק הצידה מפאת קוצר הזמן.
אנו רואים אם כן כי העלייה הגדולה בדרישה ממנו לפעילויות שונות לא לוותה בהעלאה נדרשת בשיפור מקורות החידוש שלו.
תזונתו נפגעה, שנתו התערערה, הוא אינו נח מנטלית ופיזית ואפילו אינו נושם כמו שצריך. כל דבר שאמור לחדש את הצד ה“ייני“ של המשוואה, הצד התמציתי, המזין, הפאסיבי, השקט, נפגע ומתכלה.

מדוע אם כן הופיעו בעיות שינה? מדוע גם דווקא בזמנים המעטים שהיו לו, למטופל, לנוח דווקא, הופיעו בעיות ומחלות, דיכאון ותחושת ריקנות? עודף פעילות מחשבתית (מחשבות טורדניות)?
היינו מצפים הרי שבמצב שכזה, כל דקת פנאי תוערך ותתקבל בברכה, תנוצל עד תום לצורך מילוי המצברים. מדוע אם כן המצב היה הפוך?

דמיינו לכם מכונית עם מיכל דלק מלא אשר נוסעת בכל יום כמות ק"מ קבועה ואחת לכמה זמן עוצרת לתדלק ולמלא את המיכל מחדש.
עכשיו דמיינו שמכונית זו נדרשת לגמוע בכל יום יותר ויותר ק"מ, לסוע רחוק יותר. 
המכונית תצטרך תדלוק באופן תכוף יותר אך מה אם התדלוק לא מגיע? מה אם הנהג פוסח על תחנות הדלק בדרך ומחליט שלא לעצור? לאט לאט הדלק יגמר.
במצב רגיל המכונית תיעצר והנהג יידרש לתדלק.

במצב אחר, אם הנהג נחוש בדעתו להגיע עם מכוניתו אל היעד הוא יזמין מכונית שתגרור אותו, תיקח את המכונית שלו ביחד איתו אל היעד ובחזרה.
כעת, כל זמן שהגרר עובד, יגיע הנהג למחוז חפצו.
כל זמן שקיימת הנעה חיצונית, לכאורה תתפקד המכונית ותגשים את מטרתה, להגיע ממקום אחד למקום אחר, העיקר לא לעצור.

עם זאת, ברגע שתפסק ההנעה החיצונית, ברגע שהגרר כבר לא יהיה בסביבה, תורגש התקיעות במכונית, תורגש חוסר התנועה.

כעת נחזור אל המטופל. 
במצב רגיל הוא עסק בעבודתו, נח בסופי שבוע, מידי פעם יצא לחופשה. שמר על איזון בין עבודה למנוחה, פעילות להזנה, יין ויאנג.
בשנים האחרונות, מאז חלה אביו הוא נדרש להגביר את פעילויותיו (בדומה למכונית שצריכה הייתה לסוע רחוק יותר ויותר) ובמקביל, במקום להגדיל גם את מילוי מיכל הדלק שלו ע"י יציאה לחופשות, בילויים, מנוחה, אכילה נכונה, פעילות גופנית וכו‘, הוא הפחית פעילויות אלו, פסח על התדלוק והמשיך לעבוד ”על ריק“.

כמו במכונית, גם אצל המטופל הדלק הלך ואזל, התמציות התמעטו וכעת הוא מוצא את עצמו עם פגיעה ביכולתו לתפקד ללא המתח הגבוה בו הוא מצוי, ללא ההנעה החיצונית המלאכותית.
דווקא בסופי שבוע, דווקא בחופשות, דווקא כאשר התנועה החיצונית פוחתת, התקיעות נעשית מורגשת. ההתשה, החוסר התמציתי באים לידי ביטוי הרבה יותר כאשר אין משהו ש“דוחף“ את המטופל לפעילות, כאשר הוא צריך להניע את עצמו.
ואכן, אנו רואים סימני חסר באלמנטים התמציתיים בגוף.

ירידה בראייה למשל נובעת מחוסר היכולת של הגוף להזין את העיניים בתמציות הנחוצות לראייה, השיער נחשב למעין עודפים של תמצית שיוצאים החוצה מעבר לעור. בחולשה תמציתית אם כן, כמובן שתתכן נשירת שיער והאינסומניה? מדוע קיימת אינסומניה?

בואו נחזור שוב לסמל היין והיאנג. ראינו שאצל מטופל זה קיים עודף בחלק הלבן, היאנגי - קיימת פעילות מוגזמת בחייו ביחס ליכולתו להזין את עצמו ולכן קיימת התמעטות בצד אחד של הסמל (השחור, הייני, המזין) והתרבות בצד השני.

תהליך זה משאיר אותו לא מאוזן, יכולת הזרימה החופשית ממצב אחד למצב אחר פגועה אצלו ולכן הוא נשאר ”תקוע“ במצב אחד רוב הזמן, תקוע במצב עירנות עם קושי להירדם.




קיימת הסתכלות נוספת, ספציפית יותר המתייחסת להבנה של  הרפואה הסינית את פעילותה של הנפש.


בכל מה שנוגע לשינה אנו תמיד משתמשים במונחים כמו ”לשקוע בשינה“ ”לצנוח על המיטה ולהירדם“.

הנפש ברפואה הסינית נתפסת כאלמנט ”יאנגי“ (מודעות, תיכנון, חשיבה וכו‘) אשר נסמך ונשען על תמציות ”ייניות“.

הנפש מתוארת בכתבים הציוריים הסינים כשוכנת בלב כאלמנט אל-חומרי אשר נוטה לצוף למעלה בעוד התמציות דואגות לעגנו כל העת, לאפשר לו תנועה אמנם אך לא ציפה והיסחפות ללא שליטה.

פגיעה בתמציות תגרום לכך שהנפש ”תצא משליטה“.
ללא העיגון שלה והביסוס שלה היא תיסחף.


דמיינו כדור פורח אשר אינו קשור טוב ומהודק לקרקע. הכדור יצוף מעלה, יסחף בכל רוח ויהיה קשה מאוד להחזירו מטה.

כך גם הנפש, בהעדר תמציות מעגנות וקושרות, נוטה לצוף מעלה, לייצר מחשבות טורדניות, ערנות בשעות לא סבירות, שינה קלה מידי ויקיצות תכופות ובנוסף כמובן, קושי להירדם. הנפש מתקשה לחזור מטה, לשקוע, להירגע ולאפשר שקיעה אל שינה עמוקה ורציפה אשר מאפשרת חידוש תמציתי.


אז איך שומרים על איזון
כאשר מבינים מהו איזון, כאשר מבינים את עיקרון הדואליות ואת חשיבות ההקפדה על שני צידי המשוואה - ערות מול שינה, פעילות מול אכילה ומנוחה וכו‘ ניתן לנסח מספר כללי אצבע שיעזרו לנו לשמור על איזון ועל גמישות ביכולתנו לעבור ממצב אחד לאחר ללא תקיעות.

נדון כעת במספר ”טיפים“ משני צידי המשוואה. חשוב להקפיד על כל חלק בנפרד אך כמובן שבשביל לשמור על איזון חשוב להקפיד על כולם ביחד.

1) אכילה נכונה -
חשוב להקפיד לאכול בצורה מסודרת, לא לפסוח על ארוחות ולא ”לחטוף“ מהמקרר. 

אכילה היא כמובן דרך ישירה בה אנו מזינים את הגוף, איכות המזון, כמותו, תדירות הארוחות בהתאם לצרכי הגוף וכו‘ הן עניין קריטי ביכולתו של הגוף לחדש את עצמו ולמלא מצבורים. עם זאת מעבר לאיכות המזון עצמו, חשוב להקפיד על ”טקס האכילה“, לפנות זמן במיוחד ע“מ לאכול בצורה נינוחה, ליהנות מהאוכל, לטעום ולהרגיש אותו.



2) פעילות גופנית -
חשוב לבצע פעילות גופנית מתונה מספר פעמים בשבוע. חשוב להפקיד להפעיל את כל הגוף ולא להיכנס לשגרה 
באימון.
להפתיע את הגוף ולגוון את הפעילות כדי לעבוד בכל פעם על קבוצות שרירים 
אחרות, על אתגרים אחרים, 
מאמצים אחרים, דרישות אחרות ובכך בעצם להכין את הגוף לכל מצב גופני 
אליו הוא יידרש.
ניתן לשלב בין הליכה, ריצה קלה, מתיחות, תרגילי כוח ועוד ובלבד שהאימון 
עצמו יהיה מהנה.
באם האימון יהיה שגרתי ומשעמם יהיה קשה להתמיד בו והוא יבוצע כלאחר יד 
וללא תשומת לב חשובה והקפדה על טכניקה, בניית סרגל מאמצים ועצימות הולכת ומשתנה.

ההנאה מהאימון הינה קריטית וחשוב שכל אדם ימצא לעצמו את סוג הפעילות אליה הוא מתחבר.

3) שתיה - 
כמו אכילה, גם שתייה הינה דרך ישירה להזין את הגוף ב“תמציות“.

מים נחוצים לנו לכל פעולה שהגוף מבצע ולכן עניין השתייה הוא חשוב ביותר. 
כמה לשתות? יש הממליצים על 3 ליטרים ביום, יש כאלו שטוענים שזה מוגזם.

בראייתנו חשוב מאוד לשתות עפ"י הצורך אך להבין כל העת מהו הצורך 
האמיתי.
בעבר, כאשר חיינו כולנו במערות, לאחר ריצה מהירה בשביל להימלט מנמר 
הייתי חש בצמא, הייתי שותה וממשיך הלאה.
היום אנו חיים במשרדים, סביבה ממוזגת, כמעט ולא משנים את תדר הפעילות 
שלנו במהלך היום ולכן גם הצורך לשתות הפך לרדום.
חשוב לשתות כל כמה שעות ולהתייחס למים כאל אלמנט מזין ונחוץ.
יש להקפיד לשתות מים בטמפ‘ החדר, להימנע ממשקאות קרים, מתוקים או מוגזים ולא להפריז בשתיית קפה, 
תה או מיצים טבעיים על חשבון שתייה של מים.

4) מנוחה והתאוששות -
אם עבדנו קשה מאוד כל השבוע נהיה עייפים מאוד בסופה“ש.

זוהי אינה יציאה מאיזון כי אם שמירה מובהקת עליו.
קיצוניות בצד אחד מובילה לקיצוניות בצד אחר. חשוב להישמע לגוף ולהקפיד 
על שעות המנוחה והשינה.
לשאוף לשפר את איכות שנת הלילה ולפנות זמן למנוחה בסופי השבוע או 
במהלך השבוע.
רק כך נוכל להיות ערניים ובעלי תפוקה טובה בעבודה ובמקביל בעלי חיוניות 
ואנרגיה בסופי השבוע.

5) מצב רוח -
מצבנו הנפשי שולט במודע או שלא על כל דבר שאנו עושים בחיינו.
כל סיטואציה נתפסת בצורה קלילה ודורשת פחות מאמץ והשקעת אנרגיה מנטלית באם מצב רוחנו טוב ולהפך. יש להתעקש על ביצוע דברים שמשמחים אותנו, מנקים אותנו, מרפים אותנו, נותנים לנו עניין ושבירת שגרה.

יש שישמחו ללכת יותר לקולנוע, לתאטרון, יש שיפנו זמן בשביל ספר טוב או
בילוי פנאי אחר עם חברים.



כך או כך חשוב להקפיד לשמר את מצב הרוח החיובי ולטפל במהירות בכל מצב המשפיע לרעה על מצב הרוח, לא להעביר לסדר היום, להתייחס ע“מ למנוע תקיעות, לשמר את זרימת הרגשות החופשית ולהחזיר גם כאן, את המצב לאיזון .


בעולמנו, במרוץ החיים, אנו חיים לפעמים בקיצון. אוכלים הרבה מידי או שלא אוכלים כלום, עייפים כל הזמן או שלא מצליחים להירדם.
חשוב שכל אדם יבחן את עצמו, יבין מהו הקצב הנכון בשבילו וינסה, תוך הקשבה עצמית, להתאים את עצמו לסביבה בה הוא חי תוך שמירה על איזון. איזון בין דרישות הסביבה החיצונית ליכולותיו ורצונותיו הפנימיים שלו.



תגובה 1:

  1. Thanks for sharing, nice post!

    Casanova là quán cafe đẹp được thiết kế hoàn toàn theo phong cách độc đáo của nước Ý, đây là quán những quán cafe yên tĩnh ở sài gòn không gian cổ điển đẹp hay cách thưởng thức cafe capuchino hay những quán cafe đẹp ở sài gòn với không gian tuyệt đẹp hay bạn có biết lợi ích cà phê đối với sức khỏe chưa quan cafe lam viec lý tưởng của freelancer hay quán cafe chụp ảnh đẹp hay đây là quán cafe con hẻm nhỏ hay đây là quán cafe học nhóm tphcm cực hợp có phòng riêng hay cafe cho tinh nhan hay đây là 1 trong quan cafe lang man o sai gon với đồ uống giá rẻ hay là điểm hẹn cà phê cuối tuần với Casanova Cafe hay meo giup be ngu ngon giúp bé ngủ ngon giấc hay nôi võng đa năng giúp bé ngủ ngon hay thắc mắc cách tẩy lông chân bằng cà chua thường xuyên hay không.

    השבמחק