ארכיון הבלוג

יום שלישי, 24 ביוני 2014

לשים קרח? משחה? איך מטפלים בכאב ברפואה הסינית

נפילה, נקע בקרסול, כתף קפואה, פריצת דיסק או חבלה. במאמר זה נרחיב מעט על רפואת "איחוי העצמות" או רפואת ה"קונג פו" (אומנות לחימה סינית מסורתית), נחשף לשיטת טיפול מסורתית עתיקה שהתפתחה בתוך בתי ספר לאומנויות הלחימה ובמנזרים בסין, שיטה בה השתמשו לטיפול בפגיעות גופניות החל משברים ונקעים ועד לפגיעות חיצים וחניתות במלחמות. שיטה שכמעט אינה מוכרת וידועה בארץ ונראה כמובן מהו הקשר המיוחד שבין רפואה ללחימה.


בתמונה - סיפו (מורה) ייפ מאן - מורו של ברוס לי


כאשר חושבים על טיפול ברפואה סינית לכאב או לכל בעיה אחרת, שומעים רבות על דיקור, טווינא, כוסות רוח ואפילו על מוקסה וצמחים.
אלו הם כלי הטיפול הנפוצים אשר מצויים בשימוש נרחב בקליניקות השונות בארץ ואותם אנו מכירים.

אך האם אלו הכלים היחידים?

אשאל אחרת, כאשר אתם קמים בבוקר ומגלים שהשריר תפוס, הכתף קצת כאבה, הצוואר נוקשה ומציק, מה אתם עושים? רבים יגידו ששמים כרית חמה על האזור, מעסים אותו קצת ומנסים לשחרר אותו אך במקביל, כולנו
מכירים משחה סינית ”ריחנית“ כזו או אחרת. טייגר באלם, בן גאי למשל או פלסטר / מדבקה נגד כאב אשר מקלים עלינו ומאפשרים לנו לקום לעבודה.

בעוד שבארץ, כמות וסוגי המשחות הללו, הפלסטרים והתכשירים החיצוניים קטנה ומוגבלת, בסין קיימים מאות סוגים והשימוש היומיומי בהם לטיפול בחבלות, נקעים, פצעים, גידים מתוחים, קרעים בשרירים ואף שברים ושטפי דם, נפוץ מאוד.

היום נרחיב קצת על המקור של כלי טיפול אלו - משחות, פלסטרים, שמנים וטינקטורות הפועלים נגד כאב.
נראה כי בעוד שתחום זה אינו מוכר בארץ כמעט בכלל, הוא בעל היסטוריה מעניינת במיוחד, התפתחות ומסורת ארוכת שנים אשר התמקדה בדבר אחד בלבד - פיתוח כלים לטיפול בכאב.

נסביר גם מעט מדוע למרות יעילותו והתמקדותו של כלי זה בכאב הוא אינו מפותח במערב ומסתכם במספר משחות או מדבקות המשמשות כתכשיר כללי שאינו מותאם באופן אישי למטופל ולבעיותיו.

בנוסף, נסביר קצת על צורת הטיפול הייחודית בקליניקה הכוללת שימוש בתכשירים אלו ונספר קצת על היכרותנו האישית עם תחום זה.

מהו כאב ברפואה הסינית
לפני שנתחיל, חשוב להבין בקצרה כיצד תופסת הרפואה הסינית את התופעה הרחבה הזו שנקראת כאב.

קיימים שני משפטים עתיקים מפורסמים ברפואה הסינית המתייחסים לכאב ותהליך היווצרותו עפ“י המודל הרפואי הסיני -

1) ”לא זורם - כואב, זורם - לא כואב“.
2) ”לא מוזן - כואב, מוזן - לא כואב“.

עפ“י הרפואה הסינית הגוף כולו נחשב למערכת אחת ומורכבת המחוברת באמצעות רשת של ערוצי תקשורת המקשרים בינה לבין עצמה.
החלק העליון בגוף מחובר וקשור לחלק התחתון, האחורי לקדמי, שמאל לימין וכמובן הפנימי אל החיצוני. החיבור נעשה באמצעות אותה מערכת ערוצים (מרידיאנים) בה מתקיימת תקשורת והזנה עם ואל חלקי הגוף השונים.

הבריאות שלנו והיכולת שלנו לתפקד ולהתקיים תלויה באיכות התקשורת בין החלקים השונים אשר כאמור כוללת בתוכה גם הזנה ויכולת הפעלה שלהם.

פגיעה או פציעה גורמת ל“חסימה“ בתקשורת ערוצית זו ועם הזמן עלולה לגרום למחלה.
דמיינו נהר זורם אשר מביא אתו חומרי הזנה לצמחיה ולעצים הרבים שצומחים על גדותיו.
פגיעה בתקשורת מכל סיבה שהיא תביא למחלה מצד אחד ולניסיון של הגוף / הנהר לעקוף אותה מצד שני.

פגיעה זו נחשבת בעצם לחסימה בתקשורת וממש כמו סכר החוסם את הנהר הזורם, חסימה מונעת הזנה תקינה של הרקמה מצד אחד (יובש, קמילה של צמחייה וצחיחות)  והצטברות ועודף מצד שני (ביצתיות, יציאת הנוזלים מהאפיק המוגדר ופלישה שלהם למקומות אחרים).
כך אנו רואים ביטוי לשני המשפטים - חסימה או פגיעה בזרימה תגרום לכאב וחוסר ההזנה שמגיע בעקבותיה יגרום גם הוא לפגיעה ברקמה ולכאב.

לכן חשוב בכל פגיעה, קלה כחמורה, לבצע טיפול כמה שיותר מהר ע“מ לשקם את התקשורת וההזנה ולשמור על איזון וחיבור תקין בין כל חלקי הגוף. התמהמהות, טיפול שגוי או חוסר תשומת לב לכאב עלולה לגרום להחמרה ולפגיעה באזורים או מערכות אחרות.
כשם שהתקשורת הערוצית מחברת ומזינה את כל הגוף כיחידה אחת, כך פגיעה בה עלולה לגרום להיווצרות פגיעות נוספות לאורכה ולרוחבה, ממש בדומה לתאונת דרכים בצומת מסוימת בכביש החוף שתגרום להיווצרות פקק לאורך קילומטרים רבים.

כיצד טיפלו?

בתמונה - חבישת צמחי מרפא לקרע בגידי
הכתף בקליניקה של "רפואה סינית בקהילה".
כלים רבים קיימים ברפואה הסינית בשביל לווסת ולהסדיר את הזרימה והתקשורת בערוצים.

הדיקור אשר משתמש בנקודות לאורך ערוצים אלו בשביל לווסת את התקשורת בהם, הצמחים אשר מחזקים את ה“זרימה“ מבפנים ומאפשרים וויסות מערכתי שתורם בתורו לאיזון וויסות התקשורת הערוצית.

כוסות הרוח והטווינא עובדות על שחרור השרירים וסילוק חסימות ופגיעה בתקשורת הערוצית דרכם ועוד.

ומה עם אותם פלסטרים ומשחות?
כיצד הם עובדים ומה הם בכלל?



פלסטרים, משחות וטינקטורות - מה זה בעצם?
לפני שניגע במקור ובהיסטוריה, חשוב להבין כיצד נראית או נראתה צורת הטיפול הזו בסין.

כולנו מכירים דיקור, צמחים, עיסוי וכו‘ אך בסין, במקביל לכלים אלו התקיימה צורת טיפול עשירה ומבוססת שכללה בעצם צמחי מרפא, מינרלים וחומרים שונים בשימוש חיצוני לטיפול בכאבים, פציעות, שברים ונקעים ומצבים אורתופדיים.
כחלק מהטיפול היה מגיע המטופל אל הרופא, עובר אבחנה ולצד הטיפול בכלים המוכרים לנו, לצד הנחת המחטים, כוסות הרוח, ביצוע מניפולציות טווינא (פיזיותרפיה סינית) או חימום המקום, היה מכין הרופא גם משחה או פלסטרים המותאמים למטופל באופן אישי ומונחים על מקום הפציעה.

הפלסטרים הותאמו לסוג הפגיעה, מיקום, אופי הכאב ומשך זמן הפציעה.
כך למשל בפגיעה אקוטית בה היינו אנו מניחים קרח, היה מותאם פלסטר ”מקרר“ לאזור לעומת מצב כרוני בו היינו רוצים להניח כרית חמה בו היה מותאם פלסטר מחמם.
סוג הפלסטר או המשחה נקבעו עפ“י הצמחים שהיו בשימוש להכנתם - צמחים חמים או קרים, ממריצי דם, מקלי גודש, מפחיתי כאב ונפיחות ומרפי שרירים.
הצמחים לרוב חזקים מאוד ובעלי השפעה חיצונית טובה ולכן מדובר  פעמים רבות על משחות או פלסטרים בעלי ריח חזק מאוד, חריפים אשר מורגשים על העור כמקררים מצד אחד אך שורפים מצד שני.
לרופא הסיני שעסק בתחום זה היו כלים רבים בהם השתמש לטיפול בכאב. החל במשחות אשר נמרחו לצורך עיסוי המקום הכואב, טינקטורות (מיצוי צמחים באלכוהול) אשר נתנו הקלה מהירה ואף נמרחו בבתי ספר לאומנויות לחימה יום יום כחלק מהנסיון לחזק את הגוף ולשפר את זרימת הדם ופלסטרים אשר שולבו עם חבישה ואף קיבוע של האזור הפגוע ממש כמו גבס.

קצת היסטוריה - מנזר השאולין והנזירים הלוחמים
לרוב אנו דנים בהיסטוריה הנרחבת ותהליך ההתפתחות ארוך השנים של הרפואה הסינית המסורתית.
התחום העוסק בשימוש חיצוני ובטיפול בפציעות וכאבים התפתח במפתיע או שלא דווקא במנזר.

עפ“י האגדה, בשנת 500 לספירה הגיע נזיר הודי בשם בודידהרמה (דא-מו בסינית) לסין ע“מ להפיץ את הבודהיזם בה. הנזיר הגיע אל מנזר השאולין (”מנזר היער הצעיר“) במרכז סין והתקבל בברכה ע“י הנזירים אשר עסקו בתרגום כתבים הודים לסינית.
בתמונה - נזירי מנזר השאולין ממחוז חנאן שבסין
לאחר שראה כי מצבם הנפשי והגופני של הנזירים רעוע מאוד וכי הם טרודים בענייני יום יום - כסף, רכוש ומחלות, החליט לעלות למערה מעל המנזר ולבצע מדיטציה בת 9 שנים. לאחר 9 שנים חזר את המנזר עם ידע חדש. הוא לימד את הנזירים תרגילים ותנועות שונות המחקות תנועות של בעלי חיים ע“מ לשפר את כושרם, גמישותם ובריאותם.

תרגילים אלו שימשו את הנזירים לא רק לפיתוח בריאותם וחיזוק חוסנם הגופני אלא גם כהגנה עצמית ואכן, מנזר השאולין נודע מאז ועד היום כמקור לאומנויות הלחימה הסיניות. המנזר עמד מול התקפות רבות של שודדים ואף לקח חלק פעיל בלחימה כנגד השלטון ו/או מתנגדיו לאורך ההיסטוריה הסינית.

האימונים במנזר היו קשים מאוד ופעמים רבות גרמו לפציעות אופייניות לעוסקים באומנויות הלחימה השונות.
שרירים תפוסים וכואבים, גידים מתוחים, חבלות, פציעות ואף שברים ונקעים היו מנת חלקם של הנזירים אשר תרגלו באופן מפרך יום יום את התורה הגופנית המוכרת לנו כיום כ“קונג פו“.

בנוסף, כאשר לקח המנזר חלק במלחמות השונות או בהגנה על כפרי האזור היו נפצעים הנזירים וזקוקים לריפוי.
מדוע אם כן לא נעשה שימוש בכלים הרגילים? 
מדוע לא דיקור וצמחים אם כך? מדוע לא כוסות רוח ועיסוי?

אופי הפציעות הצריך פעמים רבות שילוב של אמצעים נוספים.
שבר יש לקבע, פצע יש לחבוש. הכלים הרגילים שאנו מכירים (דיקור, צמחים וכו‘) יעילים מאוד כחלק מהתהליך הטיפולי, בשיפור יכולת ההחלמה ובתמיכה בתהליך האיחוי והשיקום שהגוף מבצע אך הם אינם מספיקים.

כך התפתחה לה במקביל גם שיטת ריפוי ממוקדת אשר מטרתה הייתה שיקום מהיר ומלא של אזור הפציעה, שמירה על זרימת דם תקינה בו והשבת המצב לקדמותו.

טיפול בפציעה אקוטית - לשים קרח? או לשים משחה?

"קרח זה לגופות"

אני זוכר את המשפט הזה כמהדהד בראשנו בזמן לימודנו את התחום הזה של הטיפול, ”קרח זה לגופות“.

כאשר רוצים לשמור על מצב סטטי משתמשים בקרח.
נסו להיזכר במצב בו חשתם בכאב חזק לאחרונה. נתקלתם במשהו, השריר נתפס, דלקת הופיעה במקום כלשהו בגוף.
ההמלצה במקרים אלו היא פעמים רבות לשים קצת קרח על המקום, למתן את הדלקת ולהפחית את הנפיחות.

בואו נבחן לרגע את ההשפעה התרפויטית של הקרח.
קרח, בגלל הטמפ‘ הקרה שלו, כאשר מונח על העור גורם להיצרות כלי דם ובכך מפחית את זרימת הדם לאזור ואת התחושה העצבית ממנו.
במצב של דלקת קיימת שפיכה של נוזלים לרקמה וזרימת דם מוגברת לאזור בניסיון להביא מרכיבים רבים של מערכת החיסון וחומרי בנייה ע“מ לתקן את האזור הפגוע.
קרח אם כן מונע או ממתן את התהליך הזה שכן - תגובה מוגזמת של הגוף תגרום לנפיחות ועודף נוזלים באזור ותחמיר את הכאב.

יש הגיון אם כן בלשים קרח על האזור כדי למתן את הדלקת בשלב הראשון אך אם נחשוב על העניין פעם נוספת, הרי שבין יתרונותיו של הקרח אנו מקבלים גם את חסרונותיו - הפחתת זרימת הדם אל האזור מונעת מהגוף בעצם את הניסיון לבנות ולשקם את האזור.

הפחתה בזרימה זו גורמת להארכת משך זמן ההחלמה ולהגברת הסיכון שהאזור יחלים בצורה חלשה יותר ולא  מלאה בגלל הזמן המתארך. כך אנו יוצרים מעין נקודת תורפה בגוף אשר מועדת לפגיעה חוזרת.

במצב אידיאלי היינו רוצים לקבל להניח משהו על אזור הפגיעה אשר יפחית ויגביל את הדלקת מחד כדי שלא תצא משליטה אך מאידך ישמר את זרימת הדם לאזור ע“מ להביא חומרים שיסייעו בשיקום מהיר שלו ולא רק ”יקפיאו“ את המצב כמו שהוא.


זוהי דוגמא טובה לאחד מסוגי השימוש במשחות הסיניות, בפלסטרים ובכלל בעיקרון הטיפול של לעודד ולהאיץ תהליכי ריפוי טבעיים שמתקיימים בגוף.

רובכם בוודאי זוכרים את האפקט של המשחה הסינית על העור - תחושה קפואה וקרה מצד אחד אך שורפת ואף גורמת לאדמומיות מצד שני.

בתמונה - פלסטר מצמחי מרפא לפגיעה חמורה במרפק
המשחה הסינית פועלת עפ“י עיקרון של קירור וויסות של הדלקת, ממש כמו הקרח, מצד אחד, לשכך כאב ולהפחית את הנפיחות ומהצד השני, לשמור על כלי הדם פתוחים, לשפר את זרימת הדם לאזור ובכך לאפשר החלמה ושיקום מהירים ויעילים.

זוהי דוגמא אחת למצב של פציעה או פגיעה אקוטית. המשחה או הפלסטר מהווים טיפול נכון ומדויק המאפשר ריפוי יעיל יותר.
יש לציין אך כי קיימים סוגים רבים של עקרונות טיפול המותאמים לכל שלב בתהליך ההחלמה.


בשבר למשל, העצם תקובע בשילוב עם חבישה עם צמחי מרפא מקררים ומניעי דם (כפי שהראינו בדוגמא כאן), לאחר מכן תוחלף החבישה לאחרת המעודדת דווקא חימום והנעת דם חזקה יותר אל האזור כדי לזרז את ההחלמה ולעודד את ריפוי העצם והרקמות הרכות שמקיפות אותה.
במקרים של נקע ננסה למזער את הנפיחות בשלב הראשון ולאחר מכן נרצה לחזק את השרירים והרצועות באזור כדי לייצב את הרגל ולמנוע מצב של נקעים חוזרים.

הטיפול החיצוני בעצם מאפשר רזולוציה טיפולית גבוהה יותר בה אנו מתייחסים לחבלה ולאופייה בצורה מידית, מקבעים / חובשים / מושחים את האזור הפגוע, משמרים את זרימת הדם לצד הפחתת הכאבים, משמרים את טווח התנועה לצד מנוחה והקלה על האזור, מפחיתים הידבקויות והצטלקות אשר קורית במצבים אלו ומשפרים את התקשורת הגופנית ויכולת ההזנה של האזור באמצעות כלים נוספים כגון דיקור, צמחים, כוסות רוח וכו‘.

הסיפור שלנו
בתמונות - המורה הגדול (סיפו) צ‘ן הון צ‘ונג מדגים תרגול על ”בובת העץ“,
מכשיר אימונים לפיתוח זריזות וטקטיקה לחימתית ולחיזוק עצמות הידיים (מימין)
ומכין פלסטר לשיקום מפציעה  לאחד ממטופליו (משמאל).

ראינו כי מקור הטיפול החיצוני נעוץ בענף אחר בהוויה הסינית, קראנו על הנזירים הלוחמים אשר לצד יכולת הלחימה וההגנה שלהם, סיפורי הגבורה הרבים והאגדות עליהם, פיתחו גם דרכי ריפוי וחיזוק אשר מבוססות על המודל הרפואי הסיני המסורתי, שהיוו חלק משמעותי מהיכולת להחלים מפציעה, לשקם את הגוף, לחזור לאימונים המפרכים ואף לחזק את הגוף.

החיבור שלנו עם תחום זה מתחיל בגיל צעיר מאוד, זמן רב לפני תחילת העיסוק ברפואה הסינית.

אנו, שנינו, עוסקים באומנויות לחימה סיניות מסורתיות - קונג פו, אותה אומנות לחימה אשר התפתחה במנזר השאולין עצמו ולאחר מכן פרחה בסין עם שלל סגנונות וסוגים.

בתוך האימונים הקשים, כילדים, עבדנו רבות על חיזוק הגוף, הקשחת העצמות, בניית השרירים, הפקת כוח ומהירות. לעיתים, מכה פה, נפילה שם, חבלה כזו או אחרת היו קורות. דבר זה הוא בלתי נמנע כמובן אך במצבים אלו, במקום להיות מושבת לתקופה, במקום לנוח בבית ולא להתאמן, זכור לנו ארון העזרה הראשונה אשר במעמקיו, מאחורי הפלסטרים והיוד הייתה חבויה צנצנת מיוחדת.

נוזל שחור כהה היה בתוכה עם ריח חזק וחריף מאוד.
בפציעה או נפילה, היה המורה ניגש אל הארון ומוציא את הצנצנת. עם צמר גפן הוא היה מורח את היד הפגועה במשחה הכהה ולעיתים גם מוסיף חבישה.
זכורה לי התחושה של זרימת הדם החזקה לאזור הפגוע, תחושת הקור והחום המעורבת, זכור לי שהכאב הוקל מידית ושהיה ניתן להפעיל את האזור.

לאחר הצבא נסעתי ל“טיול הגדול“ אותו התחלתי בהונג קונג. שהיתי שם אצל ”אח קונג פו“ של המורה שלי - תלמיד שהתאמן אתו אצל אותו מורה גדול. אותו מורה, סיני, אצלו שהיתי והתאמנתי נחשב היום לראש השיטה של הסגנון אותו אני עושה ובמקצועו הוא רופא סיני אשר עוסק בתחום הנלווה של הסגנון והוא - ”תורת איחוי העצמות“.

ואכן, האימונים בהונג קונג התקיימו בקליניקה שלו, לצד המטופלים היושבים המחכים לטיפול.
בתמונה - תום וסיפו (מורה) צ‘אנג יי קואנג.
ראש שיטת קונג פו בסגנון הונג גאר מסורתי
ורופא סיני המתמחה באיחוי עצמות.

לצד מיטת הטיפולים ושולחן העבודה שלו עמד סטנד כלי הנשק המסורתיים הרבים שהיו ברשותו ואיתם התאמנו והוא היה עובר ומחליף כובעים, פעם מבצע כוסות רוח ופעם מדגים תנועה, פעם מכין פלסטר וחושב עצם שבורה או גב כואב עקב דיסק פרוץ ופעם מניף חנית ומלמד את השימוש בה.

האימונים היו אינטנסיביים ונמשכו לעיתים 10 שעות ביום במהלכן, לצד התרגול, זכיתי לראות אותו מטפל ושם נחשפתי לראשונה לטיפול החיצוני, לפלסטרים שהיה מכין, למשחות, לטינקטורות החזקות שהייתי מורח על עצמותיי לאחר הכאתן באימונים.

לאחר שנים רבות, לאחר לימודי רפואה סינית, התמחות בסין ועבודה אינטנסיבית בקליניקה הקהילתית חשנו כי ידע זה, תחום זה חסר לנו ע“מ ליצור טיפול שלם ומלא יותר לתחום הכאב.

לצד הדיקור וכוסות הרוח, הטווינא והחימום המהווים כלים יעילים בהתמודדות הסינית עם הכאב ונפוצים מאוד בארץ בקליניקות השונות, חשוב להוסיף גם את הידע הזה אשר שימש מאז ומעולם כטיפול משקם ומדויק לכאב ופותח בעצם לצורך כך במקום בו מגוון הפציעות וכמותן היה הגדול ביותר.

כיום, ב“רפואה סינית בקהילה“ אנו סוגרים מעגל בעצם ומטפלים כפי שטופלנו עוד כילדים, משלבים את הטכניקות השונות ובעצם את שני מסלולי חיינו, הלחימה והרפואה יחדיו.






תגובה 1: