ארכיון הבלוג

יום שבת, 2 באוגוסט 2014

לחיות בלי תותבים - הטיפול הסיני ואיזור הנוחות שלנו

מאמר זה עוסק בבחירה. 

בואו נתאר סיטואציה מסוימת. כזו המוכרת לכולנו אני חושב. 
כשאתם עומדים הרבה זמן, בתור בסופר או בדואר, בעבודה, האם גם אתם מתחילים להעביר משקל מרגל לרגל? האם גם אתם מוצאים קיר ונשענים עליו? חשבתם על זה שכאשר אנחנו מעבירים משקל ונשענים על צד אחד של הגוף אנחנו בעצם "מפילים" את המשקל על השלד, על המפרקים או על הקיר ולא נושאים אותו על גבי השרירים?


תותב (עפ"י ויקיפדיה) - אביזר מכני התופס את מקומו הפיזי של איבר אשר חסר בגוף, ומבחינה תפקודית ממלא, באופן מלא או חלקי, את תפקידו של האיבר החסר.


נאמר זאת שוב. המאמר הזה עוסק בבחירה.
הרבה שאלות תישאלנה כאן, אך לא תיתנה בהכרח תשובות, פשוט כי אין כאלו.
מטרת המאמר היא לעודד חשיבה, להגביר מודעות ולהתנער לרגע מה"טייס האוטומטי" באמצעותו כולנו חיים (גם אנחנו). 

רק כך תיתכן בחירה אמיתית הממקמת כל אחד מאיתנו היכן שהוא רוצה להיות ולא היכן שלדעתו הוא צריך להיות.

לא נגלוש למשמעות הפילוסופית / פסיכולוגית של הכתוב כאן אך חישבו תוך כדי הקריאה על המושג "איזור נוחות". כזה המאפשר לנו להשאר במקום אחד ולא להתקדם. 

מקום נוח מחד אך מגביל מאידך. 

מרגיע במוכרותו ומפחיד עקב המחשבה על הדרך הארוכה לצאת ממנו.

התותב המאפשר לנו להשאר באיזור הנוחות יכול בעצם להיות כל דבר וכל אחד. 

חשוב גם לציין כי במאמר זה אין אנו מתייחסים למושג תותב כפרוטזה הנחוצה לאחר פציעה ופגיעה אלא במשמעות גמישה יותר ורחבה יותר.

בואו נתחיל במבחן קצר - אנא בחנו את עצמכם: 
* האם יש לכם מדרסים?
* האם אתם חייבים קפה בבוקר בשביל להתעורר?
* האם בלי סיגריה אתם לא מסוגלים להירגע? ואולי היא עוזרת לכם ליציאות? 
* ומה לגבי ויטמינים? האם אתם צורכים באופן סדיר כדי להתגונן מפני מחלות?


חלקנו אולי מחייך לעצמו כעת וחושב - אני איני צורך תוספי תזונה וגם לא מעשן.

בואו נקשה עוד קצת, 
* האם ללא שימוש בדאודורנט אתם לא מרגישים בנוח? האם אתם חייבים את המתוק בסיום הארוחה?
* האם אתם נשענים על הקיר לאחר זמן מה של עמידה? 
* כיצד אתם יושבים עכשיו בכיסא וקוראים את המאמר, האם אתם שעונים על המשענת או זקופים? 

* האם הייתם יכולים לשבת זקופים לאורך קריאת כל המאמר?

במאמר ניתן דוגמאות נוספות אך באם עניתם כן על אחת מן השאלות שכאן אזי אתם, כמו גם אנחנו, עושים שימוש קבוע בתותבים.

רק לצורך ההקדמה בואו נרחיב עוד האם הסיטואציות הבאות מוכרות לכם? - אדם מגיע עם תלונה של יתר לחץ דם, נרשם לו כדור ללקיחה פעמיים ביום ע“י רופאת המשפחה שלו אבל לכמה זמן?
בחורה מגיעה עם תלונה של בעיות וכאבי גב תחתון בשנתיים האחרונות.

"סדרה של 20 טיפולים בדיקור ולקיחה של צמחי מרפא" קובע המטפל ולאחר מכן המשך טיפולי תחזוקה - אבל עד מתי? 


נראה כי בחיי היום יום אנו עושים שימוש קבוע במגוון רחב מאוד של אלמנטים ע"מ לתפקד בצורה טובה יותר, 

או פשוט בשביל לתפקד נקודה.

האם זה נכון? האם זה נחוץ? 
מה בעצם הופך אביזר או תוסף שכזה לתותב?
ניתן לטעון שלא האביזר עצמו הוא התותב אלא ההתנהגות שלנו היא זו שהופכת אותו לכזה.
קפה הוא משקה בעל יתרונות בריאותיים לצד חסרונות, כמו כל דבר אחר. קיימים כיום מחקרים המראים כי שתייה שלו במידה אף מיטיבה עם הבריאות. 
מה אם כן הופך את הקפה לתותב? לאביזר אשר לא ניתן "לחיות" בלעדיו? ככל תותב אחר זוהי ההתנהגות התלותית שלנו בו שהופכת אותו מאלמנט תומך בחיינו לבסיסי, כזה עליו לא ניתן לוותר. 
באם קיימת אצלנו בעיה להתעורר הרי שהקפה מסייע לפתור אותה, דבר המאפשר לנו להמשיך את מרוץ חיינו ללא צורך בעצירה ובחינת אורח החיים כדי להבין מה השתבש והיכן, מדוע פיתחנו את הבעיה הזו, מדוע קשה לנו לקום.

המרוץ לשיפור העצמי
בתמונה - פופאי וה"תותב" המאפשר לו
להתמודד בצורה טובה יותר עם הסביבה
ולהגן על אהובתו.
נהוג לחשוב כי גישה זו של היעזרות בתרופות / טיפולים משלימים / תוספי תזונה וכו' היא גישה מודרנית וחלק מבעיותיה של חברת השפע המערבית. 

"אנו חיים בעולם מודרני ותחרותי במיוחד, עלינו לעמוד בקצב ע"י חיזוקים מהצד".

יתכן ויש משהו בעולמנו שגורם לגופנו לא לעמוד בקצב של הסביבה המשתנה, שדורש מאיתנו לשפר את עצמנו במקום לבחון את הסביבה. יש לציין עם זאת כי מאז ומעולם חיפש האדם דרכים לשפר את עצמו, ליצור לעצמו אתגרים חיצוניים סביבתיים, לכבוש, לטפס גבוה ולצלול לעומק ובמקביל לשפר את עצמו כדי לעמוד באתגרים אלו.
נין לראות זאת גם בסין העתיקה, בה הקיסרים השקיעו משאבים רבים במציאת פורמולת חיי הנצח, הכוח, העוצמה. 
עד היום קיימות פורמולות צמחים ומינרלים ברפואה הסינית אשר לשמן התווספה המילה "DAN" (גלולת פלא), פורמולות אשר התיימרו לחזק את הגוף והנפש כפורמולות הקיסריות אשר שאפו להעניק חיי נצח - מעיין הנעורים הסיני.

העיסוק ב"מה יכול לעזור לנו להמשיך הלאה" לעיתים כל כך אובססיבי שאנו שוכחים לפעמים את מה גורם לי להרגיש כך כעת או מה עשיתי בצורה שגויה וכיצד אמנע מכך בעתיד.

בשביל לדון בנקודה זו חשוב אולי להסביר קודם מושג אחר.
ריפוי. כולנו מכירים ומשתמשים במושג הזה אך מה הוא אומר? 
נראה כי כיום ובעצם, מאז ומעולם, מושג זה קיבל מספר פרשנויות. 


ריפוי - פרשנויות שונות למושג פשוט אחד 
מהי משמעות המושג ”ריפוי“ בעולמנו? חשבתם על כך פעם?
מהי בעצם מטרת הטיפול ברפואה בכלל? מהי מטרת הטיפול ברפואה ברפואה הסינית או ברפואה משלימה?

לרוב אנו נתקלים ב 3 גישות למושג:
1) ניהול תסמינים ותחזוקה - המחלה/טראומה/אורח החיים גרמו לפגיעה בגוף ולעולם לא יהיה להשיב את הגלגל. יש לקחת תרופות או טיפול משלים כזה או אחר כדי למנוע החמרה והתדרדרות במצב.
כך למשל מטופל שאובחן עם לחץ דם גבוה יאלץ לקחת תרופות המורידות לחץ דם למשך כל/רוב חייו כדי למנוע את נזקי לחץ הדם הגבוה על הגוף. התרופה אינה פותרת את הבעיה אלא מנהלת אותה.

2) שיפור הבריאות ומניעה - אדם בריא המעוניין לשמור על בריאותו או לשפרה מוסיף לחייו אלמנטים שאמורים לתמוך בגוף ובנפש אל מול הסביבה המשתנה. כך אנו לוקחים תוספי תזונה, ויטמינים, פטריות או אצות שונות, הולכים לטיפול בעיסוי אחת לשבוע או שבועיים ועושים דיקור אחת לחודש.

3) ריפוי שורשי - בשונה מהסוג הראשון, כאן קיים רצון לפתור את הבעיה מהשורש ולהשיב את הגלגל לאחור. במקרה של לחץ דם גבוה, כבדוגמא הראשונה, יערך טיפול ששואף להבין מדוע לחץ הדם עלה, מדוע הוא גבוה מלכתחילה ולטפל בגורם הזה. מרבית שיטות הרפואה המשלימה מתיימרות ומנסות לטפל עפ"י הגדרה זו לריפוי ונטען אף כי כדי לשמור על כך שהמחלה לא תשוב ותגרום לבעיות נוספות "יש לבצע טיפול בשורש ולא טיפול בענף"

אז האם ריפוי עוסק ב"תחזוקה" בה כל עוד אנו בתהליך טיפולי (תרופות, פיזיותרפיה, צמחים, דיקור, רפלקסולוגיה או כל שיטה אחרת בה אנו "מתוחזקים") הכל תקין?
לחץ הדם לא יעלה, הגב לא ייתפס והמחלה אינה יכולה לחדור? 
האם זהו ניהול תסמינים או שמא מדובר על חזרה לנקודת איזון מסוימת ממנה יצא הגוף לזמן מה בחוליו וכעת, בזכות טיפול לזמן מוגדר, קצר או ארוך, הוא מסוגל לבצע את פעולות הוויסות השונות בעצמו ואינו נזקק עוד לתמיכה חיצונית של טיפול?

"אלטרנטיבי" או קונבנציונלי

אנו רגילים, או הורגלנו לכך שהטיפול הקונבנציונלי עוסק ב“ניהול סימפטומים“ - לא יכול לישון או להירגע? קח כדור, לא יכולה להוריד את רמות הכולסטרול? קחי תרופה, ואם כואב? קחו משככי כאבים. 

התפיסה היא שהטיפול המערבי אינו מציע ריפוי אמיתי ומוחלט. האם אכן כך הדבר?
האם ניתוח בו הוסר במלואו גידול סרטני שגרם לחודשים רבים של סבל ומאפשר חזרה לפעילות מלאה אינו נחשב ריפוי? האם מתן של תרופות נוגדות קרישה אשר יפחיתו את הסיכוי לאוטם אינו נחשב רפואה מונעת? ומה מנגד? אנו יודעים כי הטיפול האלטרנטיבי שואף להביא ל“ריפוי“ מוחלט, לאיזון. האם כך הדבר?

האם להגיע לטיפול ”תחזוקתי“ פעם בחודש נחשב לריפוי? האם זו לא בעצם דרך נוספת לנהל את התסמינים?

לפני שנפרט חשוב לקבל ידע על מספר עקרונות בראייה הסינית. 
עקרונות אלו מוסברים בהרחבה גם במאמרים האחרים כאן בבלוג.
נתחיל מהיין והיאנג.

יין ויאנג - עיקרון הדואליות
מודל היין והיאנג מתייחס להגדרה של תופעות בטבע. בכל מערכת ישנם 2 צדדים מנוגדים המרכיבים אותה 
ומגדירים אחד את השני.
ללא שחור בעולם לא היינו יודעים מהו לבן, ללא נקבה מהו זכר, ללא עליון מהו תחתון וכו'. .
הסמל מדבר גם על יחסיות - 
למשל, במקלחת שלנו יש מים. הצד החם הוא הצד היאנגי, הצד הקר הוא הצד הייני אבל, המים הקרים מהמקלחת שלנו הם יאנגים וחמים ביחס למים הקרים שבאנטרטיקה למשל. הכל יחסי!

ניתן לקחת את המודל הזה גם לרפואה וברמה הכללית ביותר לבחון את מערכת היחסים שבין האדם, גופו ונפשו, לבין הסביבה שבה הוא חי.

איזון מתאר מצב בו הגוף הפנימי חזק מספיק כדי להתמודד עם השינויים הסביבתיים.
מערכת העיכול הפנימית מסתדרת עם טיב וסוג המזון הסביבתי, מערכת הנשימה עם טיב האוויר, מערכת השרירים והשלד עומדת במעמסות השונות שהגוף נדרש לבצע במהלך היום (בין אם ישיבה על כיסא ובין אם ריצת מרתון) ומערכת החיסון משמשת כחיץ עוצמתי בין המערכות הרגישות של הגוף לבין חיידקי ומחוללי המחלה של הסביבה.
כל עוד המצב העדין נשמר קיים איזון.


מתי נגרמת אם כן בעייה או מחלה?
מתי נגרם כאב? 

עפ"י מודל זה ניתן להבין כי ברגע שהסביבה החיצונית תשתנה, מז"א יהפוך קיצוני, התזונה תהה לא מותאמת, הגוף יידרש לעומסים גופניים או נפשיים קיצוניים אז המשוואה תשתנה, החלק הלבן הסביבתי-חיצוני יגבר ויתקיים חוסר איזון בין הסביבה החיצונית לגוף הפנימי.

מצב זה של חוסר איזון ייצור מחלה. אם אלך בחורף הקר בבגדים קצרים, אם אעסוק בספורט אקסטרימי ללא מנוחה הולמת אהיה בחוסר איזון ובסיכון לחלות ולהיפגע. 

מצב נוסף של חוסר איזון הוא כמובן המצב הנגדי בו הגוף עצמו נחלש אם בגלל גיל מבוגר, "גנים", שימוש
ממושך בתרופות מסויימות, טיפולים קיצוניים וכו'. 

כעת הסביבה נשארה כמו שהיא, כפי שרואים באיור שמשמאל, לא היה בה שינוי והיא אינה קיצונית למרבית האוכלוסייה אך כיוון שהגוף עצמו חלש, מחלות עלולות להתפתח.

כולנו מכירים מקרים של אנשים הנעשים חולים באופן תדיר, כל חורף עם דלקת גרון מספר פעמים וכל אביב עם אלרגיות.

אגב, זהו בדיוק המנגנון הפועל בילדים ותינוקות אשר מוגדרים כבעלי מערכת פנימית עדינה יותר ולכן פגיעה יותר גם אל מול סביבה שאינה קיצונית במיוחד.

הדרך שלנו לגשר על הפער בין הצד השחור ללבן, בין הגוף הפנימי החלש לסביבה החיצונית החזקה היא באמצעות התותבים השונים.


אם ניקח את 3 ההגדרות שצוינו קודם לכן וניישם אותן על מודל זה, הרי שריפוי שהינו
1) ניהול תסמינים ותחזוקה עוסק בנסיון לחזק את המערכת הפנימית (הצד השחור) כדי להתמודד עם סביבה תקינה יחסית. הראייה נחלשה בעקבות גיל מבוגר - ניתן לשים משקפיים. לחץ הדם עלה בגלל גנטיקה - יש לקחת תרופה. הגב כואב - עשה עיסוי או דיקור אחת לשבוע.

2) שיפור הבריאות ומניעה יוצא מנק' הנחה שהסביבה החיצונית והמערכת הפנימית אמנם תקינות אך אין לדעת מה יהיה ויש לפעול כעת כדי למנוע מצבים בהם הגוף לא ידע להתמודד. קיים כאן ניסיון לחזק בעצם את הצד הפנימי (השחור) מבלי שבאמת יש צורך בכך כיוון שהאיזון נשמר.
ניתן לטעון כי גישה זו טובה בכך שהיא מצמצמת סיכון ל"הפתעה" מצד שינוי סביבתי כזה או אחר ומנגד שהיא מרגילה ומנוונת את הגוף ואף יוצרת עודף לא נחוץ על מערכותיו. 
כך למשל לקיחה של תוספי תזונה יכולים אולי לסייע לגוף להיות מוכן טוב יותר לחורף ולתת את כל האלמנטים הנחוצים להגנה מפני מחלות אך מנגד עפ"י המודל הסיני לפחות עלולה לגרום לעומס על המערכת ולניוון שלה.

3) ריפוי שורשי מנסה להבין את הכשל הייחודי שנוצר במפגש בין הגוף החלש לסביבה החזקה, בין אם עקב חולשה אמיתית (גיל מבוגר וכו') או יחסית (שינויים סביבתיים קיצוניים) וע"י טיפול תהליכי, מנסה לתקנו.
קיים כאן ניסיון לחזק את הגוף הפנימי מחד ומאידך לתת הנחיות והגדרות לאורח חיים נכון יותר אשר יצמצם במעט את קיצוניות הסביבה. כך למשל הנחיות לתזונה נכונה ייעשו במקביל לחיזוק מערכת העיכול, הנחיות לפעילות גופנית נכונה ומאוזנת תינתנה במקביל לטיפול המחזק את היכולת השרירית ועוד. 

חשוב להבדיל בין סוג זה של ריפוי השואף להביא את הגוף לנקודה בה הוא מסוגל להתמודד בעצמו עם הסביבה ולהדוף את מחוללי המחלות השונים לבין הסוג הראשון המשלים את הפער בין הגוף החלש לסביבה החזקה באמצעות תוספים, תרופות או טיפול משלים.

חשוב מאוד לציין כי אין מדובר על רפואה קונבנציונאלית אל מול רפואה משלימה.
מדובר על גישה של רפואה.

בסעיף 3 ניתן להשתמש בתרופות כדי להפחית כאב ובכך לסייע למטופל להתחיל לחזק את גופו  ממש כשם שניתן לבצע דיקור המחזק את המערכת לכך.
בסעיף 1 ניתן לעשות עיסוי אחת לשבוע כדי לנהל תסמינים ממש כשם שניתן לתת טיפול סטרואידי נגד אסתמה לאורך זמן כדי לנהל את ההתקפים.

מהו ריפוי בעיננו

בתור מטפלים, אנו נתקלים רבות בשאלות הללו.
מהו בעצם ריפוי וכיצד אנו משתלבים בעצם באוסף המרכיבים הבונים אותו?


בתור עוסקים בתחום אומנויות הלחימה אנו מתעקשים אף יותר על האמונה בחוסנם של הגוף והנפש ויכולתם להתמודד עם איומים ומחלות.


התפיסה על פיה אנו חיים ואותה אף מנסים לקיים בקליניקה היא תפיסת החיים בלי ”תותבים“. 

במהלך פגישות האבחנה והטיפולים עולה לרוב התהייה - האם עלי לבצע את הדיקור לתמיד כסוג של אמצעי תחזוקה?
כמה זמן עלי לקחת את פורמולת הצמחים? האם ברגע שאפסיק המצב ישוב לקדמותו?
פעמים רבות שואל המטופל האם, כפי ששמע, בסין נהוג לשלם לרופא כל עוד האדם בריא כיוון שתפקיד הרופא הסיני לתפיסתו הוא מניעה של המחלה.

נתחיל מהסוף. בסין, כבכל העולם התשלום לרופא מבוצע עבור הטיפול במחלה.
לרוב מטופלים ניגשים אל הרופא לצורך קבלת טיפול רפואי כאשר הם סובלים ממצב קיים ואין ממש ביצוע טיפול תחזוקתי נטול מטרה מוגדרת כדי להלחם באיום הערטילאי של המחלה.
משך זמן הטיפול בדיקור כמו גם לקיחת הצמחים משתנה ממטופל למטופל ומבעיה לבעיה אך עפ"י תפיסתנו ודרך עבודתנו, הם מוגבלים בזמן ומוגדרים. 
טיפול יכול לקחת חודש, חצי שנה, שנה ויותר. 
הטיפול, בראייתנו, מוגדר כל זמן שהינו בעל אפקט הדרגתי בשיפור המצב או, במקרים מסויימים, מניעת התדרדרותו (בעיקר במצבים של מחלות כרוניות פרוגרסיביות).

אין רצון לטפל עוד ועוד כדי לתחזק מצב קיים.
מטרת הטיפול היא להביא את המטופל קרוב ככל שאפשר לריפוי ומשם לשחררו מתוך הבנה שכל זמן שישמור על אורח חיים תקין, הגוף יוכל להתמודד עם הסביבה.

בתחילת המאמר הראינו מהי ההגדרה של תותב. אביזר מכני התופס את מקומו הפיזי של איבר אשר חסר בגוף, ומבחינה תפקודית ממלא, באופן מלא או חלקי, את תפקידו של האיבר החסר.

השימוש במילה תותב מבחינתנו הוא גמיש יותר ומתייחס בעצם לכל אמצעי, קונבנציונלי או משלים, שהאדם בוחר בו ולאורך זמן מפתח תלות בו ואינו יכול לחיות ולקיים את התפקודים הגופניים והנפשיים הטבעיים בלעדיו.
זה המקום להבהיר ולהדגיש שהכוונה בכך אינה להפסיק עם תרופות, לא לקחת ויטמינים, לא להיעזר במקל הליכה, לא לבוא לטיפולי תחזוקה בדיקור ולא לבצע עיסויים - רחוק מכך!

אבל חישבו על זה בעצם, בכמה דברים אנחנו משתמשים ביום-יום כדי להקל על חיינו והאם לא הפכנו תלויים בהם לחלוטין בצורה שבלעדיהם לא נוכל להתקיים?

בואו נתייחס רגע אל הגוף כאל מערכת חכמה היודעת להדליק נורות אזהרה רבות ומגוונות כדי להתריע על מצב בריאותי בעייתי. כזו המייצרת כאב במקרה של פגיעה, דפיקות לב מואצות במקרה של חרדה או חוסר באספקת דם לאיזור מסויים, בעיות עור, ריחות או טעמים אחרים בבעיות פנימיות ועוד.  

האם אנחנו לא "ממסכים" על הנורות הללו באמצעות חפצים, תכשירים ופריטים אשר מורידים מעוקצה של הסביבה או חומרתה של הנורה ומאפשרים לנו להמשיך לנהל את חיינו כאילו אין כלל בעיה בגופנו פשוט בגלל חוזקו של התותב?

זהו אוסף שלא נגמר - 

האם אדם הסובל מקשקשים ומשתמש בשמפו מיוחד מטפל בנורית האזהרה הזו של גופו (הקשקשת) או דוחק את המצב הצידה? מה אם הקשקשת נגרמה עקב תזונה שאינה מתאימה לגופו? מה אם בהיסמכו על השמפו ו"כיבוי" נורת האזהרה הוא בעצם אינו מודע לחומרת המצב וממשיך לצרוך ולאכול כפי שאכל?

בואו נמשיך עם דוגמאות נוספות:
האם בלי משחת שיניים נסבול מריח רע מהפה (שאולי נובע מבעיות במערכת העיכול אשר אינן מורגשות בזכות ריחה המרענן של המשחה)? האם בלי דאודורנט יתגלה ריח הזיעה החזק?
האם מדרס שהותאם לאצן מרתון אינו מונע ממנו לשים לב לכאבי הברכיים שיש לו ללא המדרס? אלו המראים על חוסר איזון שרירי ועומס על המפרקים השונים?

האם גם אתם זקוקים ל2 - 3 כוסות קפה ביום כדי לתפקד? וכמה בעצם אתם ישנים בלילה? האם גם אתם ישנים 6 שעות בלבד ולאחר מכן נסמכים על הקפה כדי להתעורר במקום לישון כפי שהגוף דורש?
לא יכולים להירדם בלי לראות טלוויזיה שתרגיע אתכם ותכניס אתכם למצב ישנוני? 
מכירים את אלו ש"מכורים" לפעילות גופנית ובלעדיה מרגישים דיכאון וריקנות?
האם לאחר עמידה ממושכת אתם מתחילים להישען על הקיר כששריריכם מתחילים להתעייף? 
מה עם משקפיים במקום להוריד את מינון הטלוויזיה והמחשב או לבצע תרגילי ראייה? מה עם תחבושת אלסטית שתאפשר את המשך הפעילות במקום מנוחה ומתן זמן ריפוי והחלמה לאיזור הפגוע?

הכוונה היא לא להפסיק שימוש בתותבים בהם כולנו משתמשים ולהפסיק ליהנות מנפלאות הקדמה.
הדבר היחידי אליו יש לשים לב, אם רוצים, הוא עניין הבחירה.

האם אני בוחר להשתמש בתותב או שאינני יכול בלעדיו. 

במצבים בהם כבר יש פגיעה בגוף פעמים רבות לא ניתן להפסיק את השימוש בתותב ואין זו הכוונה.
השאיפה מבחינת הריפוי, מבחינתנו, תהיה לנסות ולהביא את המטופל למצב הקרוב ביותר לבחירה.
למצב בו יוכל עד כמה שניתן לבחור האם להשתמש בתותב שלו או לא.
הוא ירצה לשתות את הקפה בבוקר כיוון שיהנה מהמשקה, מהטעם והריח, אך לא יהיה חייב לעשות כן ע"מ להתעורר. 

בראייתנו, על האדם לשאוף לחיים בהם הוא מתפקד, פועל ומתנהל בצורה כמה שיותר טבעית מבחינת ”הגדרות המערכת“ המקוריות שאיתן הוא בא לעולם.

אדם הסובל מיתר לחץ דם חייב לקחת תרופות עפ"י המלצת רופאיו ועליו להתמיד ולעשות כן כדי למנוע פגיעות חמורות שעלולות להיווצר עקב מצב זה.
עם זאת, באם הוא רוצה בכך, כדאי לו תמיד לחפש פתרונות נוספים במקביל אשר יסייעו לו לווסת את לחץ הדם, יסייעו לתרופה בביצוע תפקודה ואולי אולי לאורך זמן יוכלו לאפשר אף הורדה של המינון או הפחתה בתרופה.
אדם הסובל מפלטפוס וזקוק למדרס יתאים וירכוש אותו אך במקביל יכול לבצע פעילות גופנית מותאמת בה יחזק תפקוד של שרירים מסוימים אשר חולשה או חוסר איזון בהם גורמת לקריסת הקשת הפנימית בכף הרגל ולהחמרת הפלטפוס.

ה”מאבק“ הזה, בו ממשיך המטופל לחפש עוד דרכים כדי להיות כמה שפחות תלוי, לא מחייב הפסקה של שימוש באותו תותב שכן התותב פעמים רבות מאפשר בעצמו את המשך קיום החיים התקינים ובלעדיו קיימת לעיתים סכנה (בוודאי אם מדובר בתרופה).

עם זאת, המודעות לעניין וחוסר הוויתור מאפשרים בקרה, המטופל מודע למצבו, מודע למרכיבים הנלווים בהם הוא עושה שימוש, תפקידם, יתרונותיהם וחסרונותיהם ויודע לאזן אותם, להגביל אותם, יודע בעצם היכן הם נגמרים והיכן הוא מתחיל. מודעות, בקרה ושימוש יוצרים בעצם את הבחירה.

מטופל הלוקח תרופה נוגדת חרדה למשל ע“מ לווסת ולתמוך במצב הנפשי בו הוא מצוי עושה צעד אמיתי ואמיץ לשיפור עצמי. הוא מזהה בעיה בעצמו ופועל בדרך שתביא להקלה בה. זהו אכן יתרון משמעותי בשימוש בתותב שכזה, היכולת להיות מעין מקפצה אל עבר תהליך חיובי כאשר בלעדיו, המצב היה נשאר תקוע, סטגנטיבי.

הטיפול ברפואה הסינית שואף לעשות בדיוק את זה - לשנות כיוון, לשלוף החוצה, לתת אופק, לקחת מצב נתון בו קיים סבל עקב מחלה, כאב, מוגבלות מסוימת ולהתחיל להקל עליו, להוריד את הכאב בכתף כדי לאפשר למטופל לבצע תנועות עם היד שיסייעו להחלמת המפרק, לווסת את תפקוד מערכת העיכול ובתוכו את היציאות כדי לאפשר למטופלת להוריד אט אט את מינון התרופות המרוקנות אותן היא התרגלה לקחת ובלעדיהן אין יציאה.
להרגיע ולשפר את מצב השינה כדי לאפשר הורדה של תרופות משרות שינה ועוד.

מהי מחלה ומתי נתמכים בתותב
ע“מ להבין כיצד שואף הטיפול להביא את המטופל למצב ”בלי קביים“ יש להבין תחילה את ההתייחסות למחלה או בעיה.
ההתייחסות לבעיה ולמחלה מתחלקת לרוב לשני חלקים בהם יש צורך לטפל: האחד הוא כאל יציאה ממצב מווסת ומאוזן בו הגוף (והנפש) היו מצויים או היו אמורים להימצא.
החלק השני הינו בעצם חוסר היכולת של הגוף לחזור למצב זה ולשמר את הסטטוס קוו.

אחרי הפגיעה הראשונית, אמור להיות תהליך בו הגוף משקם את עצמו ומחלים לגמרי, חוזר למצב המאוזן בו היה קודם ונשמר בו.
למשל, במצב של כאב גרון, אמור החולה לעבור את מהלך המחלה במשך כמה ימים ולאחר מכן הגוף אמור לחזור בחזרה למצב איתן ללא ”נקודות תורפה“ אשר תגרומנה לחזרה של המחלה ולהתקף נוסף.
בפועל, פעמים רבות אנו נתקלים במטופלים המגיעים לקליניקה עם מצבים כרוניים בהם, לאחר היציאה הראשונית מנק' האיזון, הגוף אינו מצליח להחלים ויש צורך לתמוך בו כדי להמשיך את התפקוד התקין.
”לפני 4 שנים הייתה לי פריצת דיסק, זה עבר אחרי כמה חודשים אבל מאז הגב לא חזר לעצמו ואני חייב לעשות מסאג‘ כל ערב (תותב)“, ”הייתי חולה במחלת הנשיקה לפני שנתיים ומאז אני כל הזמן עייפה, חייבת לשתות 3 כוסות קפה בשביל להתעורר בבוקר (תותב) וחייבת לעשן סיגריה בשביל שתהיה יציאה (תותב).“, "חוויתי תקופה של סטרס חזק מאוד לפני שלוש שנים ומאז אני לא מסוגל להירדם בלי לראות 3 שעות טלוויזיה במיטה (תותב)"

היציאה מאיזון (יצירת המחלה) קורית באופן פתאומי או הדרגתי עקב גורמים גנטיים, אקלימיים, אורח חיים, גיל וכו‘.
מנגד, חוסר היכולת לחזור ולהחלים בצורה מלאה נגרמת בד“כ עקב חולשה מסוימת בה הגוף נמצא, שוב עקב מבנה מולד, החלשה לאורך שנים עקב מחלות או אורח חיים מסוים וכד‘.
הגורמים הנ"ל אינם מאפשרים לגוף להתאושש לגמרי וגורמים ל“סחיבה“ של המחלה ופגיעה במערכות אחרות, דבר שבתורו ממשיך להחליש את הגוף ופוגם ביכולתו להתאושש ממחלות אחרות בעתיד.

תהליך הריפוי הסיני - חזרה ל"הגדרות המפעל"
הטיפול הסיני אם כן אינו מסתפק בלתקן רק את הסטייה הראשונית מהמצב המאוזן אלא שואף ליצור תהליך הדרגתי, מתון ומתקן בו הגוף מופעל בכל פעם קצת ולאורך זמן חוזר למצב מווסת ומאוזן ממנו הוא מסוגל להמשיך לבד. נק‘ התורפה נסגרו, החוסן הגופני הוחזר והגוף שב לעמידותו.

למעשה הטיפול הסיני שואף לעזור לתהליך הריפוי הטבעי של הגוף.



אם נאמר זאת במילים אחרות, הטיפול הסיני שואף להבין מה גרם לבעיה ולתקן גורם זה במקביל לתיקון הבעיה עצמה. 

ההבנה הזו של מה שהיה ומה שהווה מאפשרת צעידה בטוחה ובריאה יותר אל מה שעתיד להיות.

סדרת הטיפולים בדיקור ובצמחים כוללת שלבים שונים בהם אנו מתייחסים לתיקון הבעיה הראשונית - שלב אשר אורכו נקבע לרוב ביחס ישר לחומרת הבעיה וכמה זמן היא קיימת ולאחר מכן לשיקום הגוף, תמיכה והשבת החוסן והעמידות.
זהו מודל העבודה הכללי אשר ניתן לפעול בו בכל בעיה בה אנו נתקלים ולאחר סיום השלבים המרכיבים אותו, השאיפה היא לשחרר את המטופל ללא צורך ב“תחזוקה“ ובעצם - ללא תותבים.

כך למשל, במצב של פריצת דיסק וכאבי גב תחתון נטפל ראשית בכאב ובתסמינים השונים (הקרנות, הגבלה
טיפול בדיקור ומוקסה (שריפה של צמח הלענה לחימום מקומי)
לטיפול בפריצת דיסק עם כאב מקרין.
בתנועה וכו') אך לאורך זמן ולאחר ההפוגה במצב האקוטי נשאף לחזק את הגוף, לווסתו ולאזנו כדי למנוע הישנות של המצב, כדי למנוע את נקודת התורפה שתחייב שימוש מתמיד בתותב - "הייתה לי פריצת דיסק לפני 10 שנים ופעמיים בשבוע אני חייב לעשות עיסוי".

כך אגב אמורה להראות רפואה אינטגרטיבית.
כזו העושה שילוב בין הטיפול המשלים לטיפול הקונבנציונלי, באם קיים. סיוע לפעולת התרופות, טיפול בבעיות נלוות, הפחתת תופעות לוואי וכו‘ בשלב הראשון ולאחר מכן, תמיכה וחיזוק של הגוף כדי למנוע הישנות. 
היכן שנגמרות התרופות מתחיל הטיפול המשלים והיכן שהוא נגמר מתחילות התרופות או הטיפול הקונבנציונאלי. 
שילוב שכזה יוצר רזולוציה טיפולית גבוהה יותר.

לסיכום, תרופה, ניתוח, מדרסים, קפה, דיקור סיני, עיסוי וכו‘.כל אלו כלי טיפול נהדרים ויעילים.
ניתן להשתמש בכולם בצורה מושכלת ועפ"י אבחנה מדויקת ע"מ לשפר מצב קיים, לטפל בבעיה ולהפחית תסמיני מחלה.
יש לזכור כל העת אבל כי נוצרנו או נבראנו שלמים ותקינים. יש להתייחס אל אמצעי העזר כאל אמצעי ולא כאל מטרה.
חשוב בראייתנו לשאוף ולנסות למצוא פתרונות נוספים אשר יקדמו תהליך ריפוי אמיתי שישיב את הגוף והנפש למצב מאוזן בו אין, או הופחת למינימום, הצורך בטיפול כלשהו.
"מינימום" שכזה יכול להיות טיפול אחת לשנה או חודש ובהחלט יכול להיות גם טיפול אחת ליום. בכל אדם, בכל מצב ובכל תותב ה"מינימום" הוא אחר אך השאיפה אליו זהה.

אין זה אומר לא לקחת תרופות או להפסיק טיפולים בדיקור, אין זה אומר לא לשתות קפה כי הוא עוזר להתעורר בבוקר, אין זה אומר לא להישען מידי פעם על משהו כדי להיתמך ולנוח. שימוש בכל אלו חשוב, נכון ובלתי נפרד מחווית חיינו אך כבכל דבר, חשוב לעשות בהם שימוש במידה ובבקרה. מתוך צורך, לא הרגל.

הצורך בבקרה, בבחינה מחודשת מתמדת של המצב והחלטה (תוך התייעצות עם גורמים מוסמכים - רופאים, מטפלים וכיו“ב) האם עדיין יש צורך באותו תותב, אותו תותב שיצר בתחילה שיפור במצב אך אולי כעת כבר מיותר, מאפשר התנהלות נכונה יותר ופחות מוגבלת בחיינו.
בדיקה מתמדת לגבי אפשרויות טיפול נוספות, כאלו שמקדמות עוד את התהליך שהתחיל מקרבת אותנו עוד צעד כלפי החופש מתלות.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה